<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן מ"ח</h1>
<h2>דף קעד.</h2>
ותו מיבעי ליה האומר לחבירו הלויני מנה ואמר לו הן ובלבד שתתן לי קבלן ואמר לו תן לי המעות בידי ובא עמי אצל ראובן שותפי ואתננו לך כקבלן ונתן המעות ביד הלוה והלכו שניהם אצל ראובן ואמר (הלווהו) [הלוה] לראובן (שותפי) [שותפו] מאותן מעות שיש לנו במקום פלוני תן לזה ואמר לו כן במעמד שלשתן מהו מי אמרינן כיון דקבלן לא מחייב עד שישא ויתן ביד הכא נמי לא משתעבד או דלמ' לא מדמינ' לה לקבלן אלא להאי [לעיל קמ"ח ע"א] דאמר מנה לי בידך תניהו לפלוני במעמד שלשתן קנה והכ' נמי קנה ומשעבד ליה. [והשיב רבינו גאון יעקב ר' שלמה ב"ר שמשון זצ"ל] ועל ששאלת האומר לחבירו הלויני מנה ואמר לו ובלבד שתתן לי קבלן ואמר לו תן לי המעות בידי ובא עמי אצל ראובן שותפי ואתננו לך בקבלן ונתן המעות ביד הלוה כו' א"כ הוא כמו שכתוב בשאלה אין כאן תורת ערבות וקבלנות הואיל ולא היה ראובן בשעת נתינה ולא על אמונתו הלווהו דאמ' ר' הונא הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב כולן לשון ערבות תן (לי) [לו] ואני פורע תן (לי) [לו] ואני נותן לשון קבלנות אבל אי איכא חיובא גבי ראובן להכי איכ' חיובא דאמר לי' במעמד שלשתן ולהכי אם אותן מעות ביד ראובן או ברשותו הן עומדין ואמר תן לו מאותן מעות שיש לנו בשותפות ברשותו חייב ליתן לו ואין כאן חזרת דברים דאמר רב הונ' אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה לא שנא פקדון דהוי (בעיא) [בעין] לא שנא מלוה דלהוצאה נתנה ואם לא היו עומדין ברשותו לא נתחייב ראובן כלל דהא הילכת' שוויוה רבנ' כהלכתא בלא טעמ' ואין לשנות כלל בדבר ואין כאן לא תורת מעמד שלשתן ולא תורת קבלנות וערבות.
ותו קא מיבעי' ליה המלוה את חבירו כלי כסף או כלי זהב על ידי קבלן ולאחר זמן בא המלוה אצל הלוה ואמר לו פרע לי את שלי ואמר לו מנה הלויתי לך על אותו משכון שהלוית לי פרע לי ואשלמנו לך וכששמע המלוה כך בא לו אצל הקבלן ואמר לו תן לי את כלי שהלויתי לפלוני על ידך והלכו שניהם אצל הלווה ואמר להם אינני מעכב אלא פרע לי המנה שהלוית ממני עליו כיצד עסק הדין ביניהם מי אמרינן כיון דלא (הזמינו) [האמינו] אלא ע"י קבלן מחייב זה למלוה לשלם לו את כליו שהשאיל לזה על ידו (לאחר) [ואחר] כך אם תובע השואל (כלים) [כלום] מן המשאיל יבואו בין שניהם לדין או דילמ' כיון דלא אמר לו בשעת שאלה ע"י עדים פרע לי מגו דאי בעי שואל אמר החזרתיו כדקיימ' לן [שבועות מ"א ע"ב] המלוה את חבירו בעדים כו' ובב"ת [מ"ה ע"ב] המפקיד אצל חברו בעדי' אין צריך להחזירו בעדי' ומהמנינ' ליה כי אמר נמי [ה]לויתי לך עליו במשכון כדי שיהא אצלי עד שתפרע לי הימנה מהימן ולאו כל כמיניה דמשאיל לאישתעי' דינא בהדי שואל ותו אם תמצא לומר דלישתעי דינ' משאיל בהדי שואל מי נשבע ישבע שואל שכך וכך הלוה לו על המשכון דמגו דמצי אמר החזרתיו לך כי אמר כך וכך יש לי עליו מהימן בשבועה אי דילמ' משאיל נשבע שלא לווה הימנו כלום עליו. [והשיב רבינו גאון יעקב ר' שלמה ב"ר שמשון זצ"ל] וששאלתם המשאיל את חברו כלי כסף וכלי זהב כו' אם אותו הקבלן קבלן מידו מיד המשאיל ונתנו לשואל אין למשאיל על השואל כלום ואין יכול השואל לטעון עליהם ואין ידו על העליונה ולאו בעל דברים דידיה הוא והרי הוא כאיש נכרי דאמר ליה מר בר אמימר לר' אשי [ב"ב קע"ד ע"א] הכי קאמר אבא תן לו ואני נותן אין למלוה על הלוה כלום ולא [היא לא] הוה מיפטר לוה מיניה דמלוה עד שישא ויתן ביד אבל אם נעשה לו קבלן כשאר קבלנים שאמר לו תן לו ואני נותן או אפי' קבלן הקבלן בידו והתנה על מנת שאפרע ממי שארצה נמצא השואל בעל דינו ואם לאחר מיכן לוה על הכלים מן השואל הרי הן כאילו החזירן לו ויכול לטעון עליהן וידו על העליונה לישבע או להפך השבועה על חבירו.
<h2>דף קעו:</h2>
ותו דיניה דערב קא מיבעיא לי כיצד ערב משתעבד ושילהי בב"ת מהיכ' דאמ' ופליג' דרב נחמן דאמר ערב דבשעת מתן מעות לא בעי קנין ושמעינ' ליה מיניה דמר דהלכת' היא דכולהו בעי קנין לבר מערב דבית דין קשיא לי הלכתא אהלכת' דהא לעיל [קע"ד ע"ב] אמרינ' דהלכת' בכולהו (ו)ערב משתעבד בין אית ליה ללוה בין לית ליה ללוה ואילו הכא אמרינ' הלכת' דלא משתעבד אלא בקנין ותו אמרינ' עלה דהאי [קע"ג ע"ב] והא מעשים בכל יום דאסמכת' לא קניא וערב משתעבד ואמרינ' בההיא הנאה מדקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה ואי לא דשמיע לי מיניה דמר דכולהו בעו קנין לבר מערב (דאשה) דבית דין הוה אמינ' דבשעת מתן מעות לא בעיא דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה. ותו קא מבעי' לי על שאלתין דערב אם אית' דערב [לא] משתעבד אלא קבלן מאי קמ"ל רבה בר בר חנה [קע"ד ע"א] דאין הלכה כרב' שמעון בן גמליאל בהא והא כתנ' קמ' לית הלכתא. [והשיב רבינו גאון יעקב ר' שלמה ב"ר שמשון זצ"ל] ודיניה דערב ודאי פסיק' הלכת' דערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין ומשתעבד ומסתבר טעמ' דודאי משתעבד בלא קנין ורובן של חכמים סביר' להו הכי אלא כך מקובלני ממו' הזקן דכיון דכת' בסוף המסכת' הנך כולהו בעי קנין לא סבירא לן הך הלכת' דלעיל משום דמספק' לן הך מימר' דלעיל ועוד כתוב בהדי' בהלכות גדולות והלכת' בכולהו בעו קנין וסמכינ' אהא דר' נחמן דאמר דערב דבית דין בלבד לא בעי קנין אבל ערב דעלמ' בעי קנין ואפי' למאן דאמר משתעבד אם יש נכסים ללוה לא יתבע מן הערב תחילה כלומר לא יפרע כלל אלא מן הלוה שכל זמן שיש נכסים ללוה לא יפרע מן (הקבלן) [הערב] דהרי מוקמינן לה למתני' דחסורי מחסרא והכי קתני המלוה את חברו כו' וקבלן אע"פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן והלכה כדברי חכמים ואין הלכה כרשב"ג (אי) דאמר [אם] יש נכסים ללוה אפי' קבלן לא יפרע מן הקבלן והיינו דאמר אין הלכה כרשב"ג בערב ואם דעתך נוטה לומר דערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין הלך אחר מה שעיניך רואות ואין תופסין אותו בכך אבל כך הלכה שצריך קנין ואין לזוז כי יתד היא שלא תמוט. ועל דין הערב יתד היא שלא תמוט שאינו משועבד כלל ליפרע ממנו אם יש נכסים ללוה או בקנין או בתורת קבלן שאמר תן לו ואני נותן אלמוה רבנן לדין קבלן טפי.
